"אצלי הכל בסדר, הבעיה לא אצלי אלא אצל אשתי…"
"אם הוא רק היה יודע להקשיב הכל היה נראה אחרת…"
"אם היא הייתה פחות עקשנית היינו יכולים להסתדר מצויין…"
"אם הוא רק היה חושב גם עלי ולא רק על עצמו…"
"אם היא רק הייתה יותר רגישה כלפי …"
"אני בדרך כלל אדם רגוע, כשאני מגיע הביתה לאשתי, אני משתגע…"
אם הוא רק היה קצת מתחשב ועוזר לי…"
"אם היא רק הייתה יותר מחבקת …"
פעמים רבות בעת מתח כעס ומשבר זוגי, נוטים בני הזוג להפנות אצבע מאשימה האחד כנגד השני בטענות שונות, כמאמר הפסוק: "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל". הדבר נובע מתוך התפיסה שאילו בן הזוג היה מתנהג, פועל, חושב ומבין אחרת, אז וודאי גם המציאות היתה שונה ולא היינו מגיעים לחיכוכים, כעס ואי הבנה.
תפיסה זו מסירה אחריות מבן הזוג ה"פגוע", כאילו אין לו כל חלק במתח ובכעס שנוצר. שׂמה אותו על תקן של קרבן ומסכן, כל מה שיעשה לא יועיל, כי הבעיה הרי לא אצלו, לכן כל שנותר לו לעשות, לנסות ללמד את בן/בת הזוג לשנות את ההתנהגות.
כפי שכתבנו לעיל, הטלת אחריות על האחר קשורה לטבע המין האנושי. אך היא הנותנת, שהרי על כך נענש האדם הראשון. היה עליו לקחת את האחריות גם אם אשתו גרמה לו לכישלון. אסור לו לעבור את הציווי האלוקי, גם כאשר אשתו מייעצת לו זאת.
הרמב"ן (בראשית פרק ג פסוק יב) מבאר שאדם אמר לקב"ה "אתה גרמת לי המכשול הזה, שנתת לי אשה לעזר והיא יעצתני להרשיע" ועל כך קראו לו חז"ל "כפוי טובה".
האחריות של הבעל להיות בעל טוב לאשה זו.
האחריות של האשה להיות אשה טובה לבעל זה.
כל אחד רשאי לעבוד ולתקן רק את החלק שלו גם אם הוא חלק קטן בבעיה, ולא לנסות לתקן את החלק שהאחריות לתקן אותו, הוא על בן הזוג השני.
על מה ניקח אחריות?
א. אחריות למידות – מידות טובות. להיות מכובד ומכבד. זו אחריות בלתי מותנת. המידות הטובות שלי אינם תלויות בהתנהגותה של אשתי, ולהיפך.
ב. אחריות לתפקיד – להיות נשוי זה תפקיד. זה שליחות שאינה קשורה לאשתך. בתחילת הנישואין צריך להגדיר את חלוקת התפקידים בבית. אחרי שזה הוגדר אדם צריך לקחת אחריות על התפקידים שלו.
ג. אחריות להיות בעל טוב לאישה הזו – זה שאני התחתנתי עם אישה מסוימת יש לי אחריות להיות בעל טוב לאישה המסוימת הזאת. וכפי שיש לי יתרונות וחסרונות שאני מביא אותם לחיי הנישואין, כך גם אשתי באה לחיי הנישואין עם היתרונות והחסרונות שלה.
יסודות אלה מאפשרים את הדיאלוג בין בני הזוג כשכל אחד אינו מפנה את האצבע המאשימה כלפי האחר אלא כלפי עצמו, כאומר: "מה אני יכול לשנות אצלי כדי שהחיים הזוגיים יהיו נעימים יותר".
דוגמאות לשינוי סגנון:
| במקום להגיד | נגיד |
| אצלי הכל בסדר, הבעיה אצל אשתי… | מה אצלי לא בסדר שגורם למתח ותסכול? |
| אם הוא היה מבין אותי הכל היה נראה אחרת… | אם הייתי מבינה טוב יותר את בעלי הכל היה נראה אחרת |
| אם היא רק הייתה פחות עקשנית היינו יכולים להסתדר מצויין… | אם הייתי עושה מאמץ כדי להבין את אשתי היינו יכולים להסתדר |
| אם הוא רק היה חושב גם עלי ולא רק על עצמו… | אם הייתי חושבת גם על בעלי ולא רק על עצמי… |
| אם היא הייתה יותר רגישה כלפי … | אני חייב להיות יותר רגיש לאשתי |
| אני בדרך כלל אדם רגוע, כשאני מגיע הביתה לאשתי, אני משתגע… | אני חייב להיות רגוע בבית |
| אם הוא רק היה קצת מתחשב ועוזר לי… | אם אני הייתי יותר מתחשבת בבעלי |
| אם היא רק הייתה יותר מחבקת … | אם אני הייתי מחבק יותר… |
סגנון דיבור כזה המבטא את האחריות כלפי עצמי ולא כלפי הזולת. מתברר שסגנון כזה גורם לא רק ליותר רגיעות ונועם במפגשים הזוגיים, אלא זה יוצר אצל בן הזוג את השינוי המיוחל, מתוך לקיחת אחריות עצמית למקום שלו.
